פסק-דין בתיק תא"מ 58222-03-11 - פסקדין

1.       לפניי תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת שהוסע במחסום עופר. התובעת טענה כי במהלך המעבר במחסום  הורמו לפתע ברזלי המחסום התחתונים ופגעו ברכב והסבו לו נזק.

2.       הנתבעת טענה כי דין התביעה להידחות. לטענתה, האירוע התרחש לאחר שנוסעים ברכב אחר התעלמו מהוראתו של מפקד המחסום, שהנו קצין מג"ב, לעצור. אלה המשיכו בנסיעה מהירה וחלפו על פני המחסום. הקצין לחץ על לחצן החירום, אשר בעמדת השמירה ובעקבות כך הורמו עמודי הביטחון מעל הכביש. הרכב החשוד הספיק לחלוף על פני העמודים, אולם רכב התובעת אשר הגיע למקום, הורם על ידם ונגרם לו נזק.

 הנתבעת טענה כי בשל הבדיקות הביטחוניות, אשר נערכות באופן תדיר במחסום יש לנסוע באיטיות בקרבת המחסום. מאחר שהקצין רץ לכיוון לחצן החירום במטרה לעצור את הרכב החשוד, הוא לא יכול היה להבחין במהירות בה הוסע רכב התובעת.

לטענתה, האירוע של התאונה מתיישב יותר עם המסקנה שהנהג ברכב התובעת לא נקט זהירות סבירה ולא נסע במהירות איטית בקרבת המחסום כמתחייב. הקצין פעל בתנאי חירום, ונאלץ לקבל החלטה מהירה על מנת לעצור את הרכב, אשר נחזה להיות חשוד.

עוד טענה הנתבעת, כי אין לבחון את האירוע על פי תוצאתו מבחינת חוכמה שלאחר מעשה, אלא על פי פעולותיו של הקצין במסגרת התנאים בהם פעל. אף אם הקצין טעה בשיקול דעתו, הרי שמדובר בטעות בשיקול דעת שאינה מגיעה כדי התרשלות. הקצין פעל מתוקף תפקידו ובהיותו הממונה על השמירה ועל ביטחון אזרחי ותושבי ישראל.

3.       לאחר שהתקיים בתיק דיון מקדמי, בו נתנו לצדדים הנחיות להגשת תצהירים והתיק נקבע להוכחות, הגישה הנתבעת בקשה לתיקון כתב ההגנה. היא ביקשה להוסיף טענה חלופית ולפיה ככל שייקבע כי הקצין שפיקד על המחסום התרשל, הרי שמדובר בפעולה מלחמתית בהתאם לסעיף 1 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב-1952 (להלן: "החוק"), אשר בגינה אין הנתבעת אחראית בנזיקין. בהחלטתי שנתנה לאחר שנתקבלה תגובת התובעת דחיתי את הבקשה.

4.        הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. מטעם התובעת הוגש תצהירו של הנהג ברכב התובעת ומטעם הנתבעת הוגש תצהירו של הקצין. אלה נחקרו על תצהיריהם. הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה. במסגרת סיכומיו טען ב"כ הנתבעת בין היתר, כי פעולתו של הקצין מהווה פעולה מלחמתית, אשר בגינה אין אפשרות לתבוע את הנתבעת לאור הוראות החוק. ב"כ התובעת טען כי טענה זו הינה בבחינת הרחבת חזית אסורה לאור החלטתי אשר דחתה את הבקשה לתיקון כתב ההגנה.  

דיון והכרעה

5.       לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את העדויות החלטתי לקבל את התביעה.

לא  נפל כל פגם בהתנהלות נהג התובעת

6.       מעדותו של נהג התובעת שוכנעתי כי לא נפל כל פגם בהתנהלותו וכי אין כל קשר בין מהירות נסיעתו והתנהגותו במקום להתרחשות האירוע נושא התביעה. נהג התובעת בעדותו אמר כי הוא מכיר את המחסום לאחר שעבר בו פעמים רבות. לדבריו הוא המשיך בנסיעה לאחר שחיילת שישבה בבוטקה סימנה לו כי הוא יכול לעשות כן. הוא אף ברך אותה לשלום. לדבריו מהירות נסיעתו הייתה אפסית. גם החיילים הנוספים שהיו בתוך המתחם ברכו אותו לשלום תוך כדי נסיעתו. הוא אמר כי הוא לא זיהה שום פעילות חריגה, כך שהאירוע מבחינתו התרחש בהפתעה גמורה. הוא גם אמר שמיד בסמוך לאחר האירוע ניגש אליו הקצין והתנצל בפניו על האירוע.

7.       הנתבעת לא הציגה כל ראיה, אשר ממנה ניתן היה ללמוד על פגם כלשהו שנפל בהתנהלותו של נהגת התובעת והטענות בעניין אופן נסיעתו נטענו בעלמא. לאור זאת הנטל מונח על כתפי הנתבעת להוכיח כי לא נפל פגם בפעולתה. בנטל זה היא לא עמדה כפי שיפורט בהמשך.

הנתבעת אחראית לאירוע בגין  רשלנות הפועלים מטעמה

8.       ראשית יאמר כי סעיף 2 לחוק קובע כי: "דין המדינה, לענין אחריות בנזיקים, כדין כל גוף מואגד, פרט לאמור להלן בחוק זה". סעיף 3 לחוק קובע כי: "אין המדינה אחראית בנזיקים על מעשה שנעשה בתחום הרשאה חוקית, מתוך אמונה סבירה ובתום לב בקיומה של הרשאה חוקית; אולם אחראית היא על רשלנות שבמעשה". במילים אחרות הנתבעת יכולה לחוב בנזיקין במקרה של רשלנות.

9.       הנתבעת זימנה לעדות את הקצין בלבד. מהעדויות לרבות עדותו של הקצין עלה כי בעת האירוע היו חיילים נוספים במחסום. אף לא אחד מהם זומן לעדות. אף שהקצין הוא אשר לחץ על כפתור החירום, הרי שעל מנת לקבוע, האם הייתה התרשלות של הנתבעת, אין לבדוק את התנהלותו של הקצין בלבד, אלא יש לבדוק את ההתנהלות הכוללת של כל הצוות שהיה במקום והתקשורת שהייתה ביניהם.

במיוחד הדברים אמורים לאחר שנהג התובעת העיד כאמור, שהחיילת שהייתה במחסום סימנה לו להמשיך בנסיעתו וכי היא ויתר החיילים שהיו במקום ברכו אותו לשלום, כך שבזמן האירוע נהג התובעת פעל בהתאם להנחיות של הנוכחים במקום.

 יש לציין כי מעדות הקצין עלה שעמודי הביטחון היו במרחק של כ- 200 מטר מעמדת הכניסה למחסום, כך שניתן היה להניח שמי מהחיילים, שהיו במקום יכלו להזהיר את נהג התובעת ובכך למנוע את האירוע.

10.   יתרה מכך, היה מקום לבחון את הנהלים הכתובים על פיהם הופעל המחסום ואת הפעולות שיש לנקוט על מנת למנוע אירועים דומים. נהלים שכאלה לא הוצגו.

11.   אם לא די בכך, הקצין בעדותו אמר כי לאחר האירוע, הוא ערך תחקיר של האירוע ביחד עם מפקדו, סגן מפקד הפלוגה, אשר ככל הנראה הועלה על הכתב. תחקיר זה לא הוצג.